מאמרים

הגאולה הפרטית שלי

כולנו מייחלים לגאולה הכללית, יחד עם זאת, לכל אחד שאיפה לגאולה הפרטית שלו. לפניכם סיפור על גאולה מסוג זה.

לפני  מספר שנים נקלעתי למשבר עמוק , שום דבר לא הלך כשורה, במקום העבודה החליטו לפטר אותי וגם בת זוג מתאימה לא נראתה באופק. נותרתי מיואש ובודד. הייתי, כמו שאומרים זקוק לנס משמים כדי להיחלץ ממצבי העגום. 

 

יום אחד שמתי פעמי לכיוון חוף הים מהרהר במר גורלי, ביקשתי מה' שיאיר לי את הדרך, שיתן לי אות -אות של תקווה שאצליח להיחלץ מהמצב הקשה אליו נקלעתי. קראתי בכתביו של רבי נחמן מברסלב ושאבתי מהם תקווה בזמנים הקשים ההם. "רבי נחמן" קראתי "רבי נחמן תעזור". לפתע כאילו שמעתי קול בתוכי. "כן- אבל תדע לך שיש עליך לא מעט דינים- אתה יודע."

"כן, אני יודע" עניתי "אבל, אני מבקש שתקרעו את הגזרה הזו. יש לי גם זכויות." "איזה זכויות יש לך?" נשאלתי.

 

כרעתי על הארץ. גרוני היה חנוק מדמעות. "אני יודע, שאיני ראוי, אבל בכל זאת." רגע , רגע נזכרתי לפתע -מכלוף.

 

נזכרתי במכלוף- כן מכלוף החולה הכרוני ששכב במחלקה הפנימית בבית חולים קפלן. נפגשתי איתו לפני יותר מעשרים שנה, כאשר עבדתי בבית החולים כחובש עבודה זמנית אותה ביצעתי אחת לשבוע כאשר למדתי באוניברסיטה.

ראיתי אותו באחת המשמרות הליליות מחובר לכל מיני מכשירים. הוא היה רזה, קטן קומה ומכור לטיפה המרה. למרות חוליו הקשה לא הפסיק להטריד את צוות הרופאים והאחיות בבקשות לקבל משקה חריף.

היה בו משהו מוקיוני ומעורר חמלה כאחת, כאשר היה מאותת בידיו בתנועות משונות, שהוא זקוק בדחיפות לאלכוהול. גופו הדווי היה מכוסה בפצעי לחץ בשל השכיבה הממושכת בית החולים, ולכן מידי פעם, היה צריך להפוך אותו מצד לצד כדי שמצבו לא יוחמר.

 

השעות הקשות ביותר היו בלילה בעיקר באשמורת הבוקר בסוף משמרת לילה, כאשר העייפות הייתה מגיעה לשיאה.  היה צריך להעיר את החולים לקחת להם מדידות ולרחוץ אותם. את הפעולות הללו עשינו בשארית כוחותנו כמעט באופן מיכני מתוך רצון לגמור וללכת.

אלא, שערב אחד בסוף אחד מהלילות הארוכים והמתישים שלא רצו להסתיים, מסיבה כל שהיא, החלטתי לעשות מעשה ולנסות להקל ולו במעט את מצבו. ידעתי שאולי זה המפגש האחרון שלנו, שאולי לעולם לא ניפגש שוב ומשהו בתוכי קרא לי לנסות לסייע לו.

 

לאחר הרחיצה של אשמורת הבוקר, כאשר הוא מחובר לסבך הצנרת בתוך האווירה הפורמלית ואפורה של בית החולים, שחסרה כל כך מגע אנושי ושבו הקשר בין החולה לצוות הרפואי מתבטא בעיקר בלקיחת מדידות ודגימות ומתן תרופות החלטתי לעשות מעשה.

בזמנו למדתי טכניקה במזרח הרחוק של מתיחות ולחיצות שממריצה את מחזור הדם , מסייעת לחילוץ החומרים ומרגיעה את הגוף. התחלתי למתוח את גופו, לחצתי על נקודות לחיצה שונות, שיחררתי את מפרקיו התפוסים ועיסיתי את שריריו הכואבים.

למספר רגעים הוא שכח את המחלה ממנה סבל, את הטיפולים הפולשניים, את שלל הזריקות והעירויים הכואבים וכן הוא שכח לרגע גם את הטיפה המרה, שהיה מכור אליה בנוסף לכל הצרות.

לעולם לא אשכח את המבט שהוא נתן בי, מבט מכיר תודה שאמר הכל.

נפרדתי ממנו לשלום.

 

המשמרת הסתיימה. יצאתי החוצה ושאפתי מלא ראותי את האוויר הקר והצלול הספוג בריחם המשכר של הפרדסים שמקיפים את בית החולים. הרגשתי שמשהו בי ניפתח ואולי גם שערי שמים ניפתחו באותו זמן.

"אנא, אנא תקרעו את הגזרה שניגזרה עלי" התחננתי. "בזכות אותו מעשה."

אחרי אותו יום דברים החלו לזוז. נראה שתפילותי נענו. כעבור מספר שבועות היכרתי את מי שהייתה אשתי. נולדו לנו שתי בנות. מצאתי עבודה טובה יותר מהקודמת.

 

עכשיו, אני מחזיק בידי את  הקטנה, היא מביטה בי, עיניה נבונות, מחייכת.

 אני נזכר במכלוף, היא צוחקת לעומתי, דמעות זולגות על לחיי.  תודה לך ה'.

 

יוסי אור-יאן -מנהל jobportal.co.il אתר הדרושים הגדול לחיפוש עבודה שאינו עובד בשבת

הוספת תגובה
תגובות
למאמר זה התקבלו 0 תגובות למאמר זה התקבלה תגובה אחת למאמר זה לא התקבלו תגובות
Copyright jobportal.co.il © 2001-2011