מאמרים

המובחרים

פעם שידרו בטלביזיה סדרות בכיכובם של כל מיני גיבורים יפי בלורית ותואר, עשויים ללא חת שנילחמים בגבורה ובעוז בכוחות הרוע בדמותם של ארכי פושעים. מאז עברו הרבה מים בירקון, טעמים והעדפות השתנו. הגיבורים שלי נכון להיום הם מסוג אחר לגמרי, מדובר בלא אחרים  מאשר  התנאים- חכמי המשנה.  אנשים משיכמם ומעלה שעיקר העבודה שלהם היא עבודה פנימית, עבודת המידות שבאמצעותה הגיעו לאן שהגיעו. הם עשו זאת בהרבה אמונה, נחישות, גבורה עילאית והקרבה אישית. דמותם זוהרת עד היום והם מהווים עמוד של אור מול הרדידות, הבנאליות, השטחיות וחוסר המוסריות שפושים בכל מקום. הנה כמה הלכי רוח אקטואליים שרווחים בימנו מול אנקדוטות מחיי התנאים שמלמדים אותנו פרק או שתיים בהלכות חיים.

 

היום שומעים : "מה פתאום שאני אשפיל את עצמי בגללו ... לא רואה אותו ממטר... הוא עוד ילמד ממני כזה לקח שלא ישכח בחיים שלו."

והנה תקציר פרק מסדרת המובחרים שלי: פרק ראשון - "מקרה עין" "תחזירי אליו חזרה ותרקי לו בפנים לרב הזה שבגללו איחרת כל כך הרבה זמן. עוד פעם הדוסים האלה מאריכים בדרשות שלהם אחרי התפילה וגורמים לטורח ציבור ולי להתייבש בבית." האישה הייתה מזועזעת מדבריו המחוצפים של הבעל חסר הסבלנות ומרוב בהלה לא ממש ידעה מה לומר. "צאי מהבית הוא צרח עליה בחמת זעם, עופי לי מהעיניים! את לא חוזרת לכאן עד שלא יורקת לרב הזה בפנים." אי שם בקצה העיר,  ישב לו רבי מאיר וראה ברוח קודשו את דרישתו המחוצפת של הבעל. לאחר הרהור קל הוא קרא לאחד מתלמידיו "תודיע לכל תושבי העיר שאני סובל מחולי בעיניים וזקוק למישהי שתלחש לי על העין על מנת שעין תבריא." (פעם היה מקובל ללחוש, כלומר, לירוק על העין על מנת לרפא אותה)  השמועה עשתה לה כנפיים והאישה הנואשת היגיעה לרבי מאיר מתוך מחשבה שאולי יתן לה פתח לעמוד בדרישת הבעל מבלי לחלל את כבודו של התנא הקדוש. "את רואה את העין הזאת, תרקי עליה שבע פעמים היא זקוקה לריפוי."  האישה עשתה כמצוות רבי מאיר. "כעת את יכולה לחזור לבעליך" . אמר לה לאחר שסיימה. "את יכולה להגיד לו שאפילו הגדלת לעשות- הוא ביקש ממך לירוק פעם אחת, את עשית זאת שבע פעמים!"

 

היום נהוג לומר: "היגיע הזמן להחליף את האוטו, לעבור דירה, לסגור מרפסת, לרכוש את המכשיר הזה ואת המכשיר ההוא."

 והנה תקציר פרק שני מסדרת המובחרים: "ירושת הפטרוזיליה" "מה אני משאיר אחרי" פנה לתלמידיו שבאו לבקרו על ערש דווי. התלמידים תמהו על השאלה המוזרה ולא הבינו מה בדיוק הוא רוצה מהם. "מה אני משאיר אחרי" הוא שאל אותם במפגיע. אלה היו נשימות האחרונות ממש. הוא היה חיוור. אגלי זיעה נטפו על מצחו. התלמידים נעצו את עיניהם בקירות החשופים של הבית הנזירי והדל ולא מצאו דבר: "לא מוציאם כלום" אמרו לו. "תחפשו, תחפשו בבקשה" ביקש מהם.  לפתע שמעו את אחד  התלמידים קורא "מצאתי"  הוא הניף באחת מידיו צרור של עלים ירוקים. "יש כאן חבילת פטרוזיליה" אמר בעליצות, כאילו שמח על המציאה. הרב נאנח ופנה לתלמידיו בשארית כוחותיו:  "זה גם יותר מידי , אני הרי לא לוקח אחרי כלום, גם לא את הפטרוזיליה הזאת, אתם שומעים אותי? הירושה הזו מיותרת, מיותרת לגמרי."

 

היום שומעים : "מצב יותר גרוע מזה לא יכול להיות. היחס של ארה"ב השתנה, האיום האירני הולך ומתקרב, מספיק לפתוח את העיתון ולראות את כותרות העיתונים על המצב הכלכלי המדרדר, המיתון, מצב הפשיעה. אוי ואווי."

 והנה תקציר פרק שלישי מסדרת המובחרים: " על צחוק ושועלים" היו חכמים ורבי עקיבא מהלכים ליד בית המקדש החרב. החלו החכמים בוכים ורבי עקיבא, ראה זה פלא, היה צוחק. "מדוע אתה צוחק" שאלו אותו נדהמים. מדוע אתם בוכים שאל אותם. "בית תפארתנו חרב ושועלים יוצאים ממנו ולא נבכה." אמרו לו. ענה להם : "כולנו למדנו וקראנו על נבואות חורבן ונבואות גאולה , לנגד עיננו אנו רואים שנבואות החורבן התגשמו, עתה היגיע תורן של נבואות הגאולה להתגשם ואיך לא אצחק."

 

כולם מלינים על המצב : "היום אנו חיים בתרבות הרייטינג, מה שתופס כותרות זה הרדוד, הבנאלי, השטחי והוולגרי."

 והנה תקציר פרק נוסף מסדרת המובחרים: פרק רביעי - " סימפוניה של אור " אלה היו רגעיו האחרונים של רבי אלעזר. לחדרו האפלולי והדל ניכנס בלאט רבו, רבי יוחנן, גדול הדור שהיה ידוע כבעל יופי פנימי וחיצוני נדיר. הוא הביט בפניו המיוסרות תלמידו שניהם היו מכונסים בעצמם. שותקים. רבי יוחנן הפשיל את שרוולו. לפתע האיר החדר. זרועו הבהיקה באור יקרות, כאילו התנגנה לה סימפוניה של אור, רוך וחמלה שאין כדוגמתם. החל רבי אלעזר לבכות. "מדוע אתה בוכה?" שאל אותו רבי יוחנן . "אני בוכה על היופי המופלא שלך שבסופו של דבר יבלה בעפר- ככל אדם." "אם על כך אתה בוכה, אכן זה משהו שראוי לבכות עליו." ובכה יחד איתו על ימי התום, היופי והזוהר שהולכים  ונפרדים מן העולם.

 

 הדור כמו שאומרים הולך ופוחת. תמונות כאלה לא רואים היום. לך תמצא היום אנשים שמשאירים אחריהם חבילת פטרוזיליה, משהו שמוכן שירקו עליו ויבזו את כבודו עבור שלום בית, לך תמצא את האנשים שצוחקים כשכולם בוכים וכאלה שמוצאים יופי , אסטטיקה וחמלה בסמוך למוות. היום במציאות של ימנו, כאשר החשיכה הולכת ומשתררת, כדאי להיזכר בגיבורים אמיתיים כמו שלנו, שכמו כוכב הצפון מראים את הכיוון שאליו נכון ללכת. אומנם הדרך רחוקה אבל יש לאן להתקדם.

הוספת תגובה
תגובות
למאמר זה התקבלו 0 תגובות למאמר זה התקבלה תגובה אחת למאמר זה לא התקבלו תגובות
Copyright jobportal.co.il © 2001-2011